1. ערעורים על פסקי דינו והחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א (סגנית הנשיאה השופטת סיון) בתמ"ש 35762-02 (להלן: "התביעה המקורית") ובתמ"ש 26225-07-10 (להלן: "התביעה הנוספת") (פסה"ד בתביעה המקורית ניתן ביום 10/9/12 ופסה"ד בתביעה הנוספת ניתן ביום 28/1/13), העוסקים ביחסים בין המערערת למשיב ובעיקר בהסכם ממון שנחתם ביניהם, תוכנו, אישורו ותקפותו.
הרקע, העובדות, ההליכים המשפטיים הקודמים והמחלוקות
2. אין מחלוקת כי המערערת והמשיב נישאו בתאריך ... והתגרשו ב-.... לפי פסק גירושין מיום ....ולהם שני ילדים משותפים.
אין גם מחלוקת שבין הצדדים נחתם הסכם ממון טרם נישואיהם בתאריך .....(להלן: "הסכם הממון") ובמועד זה אף ניתן בבית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א (כבוד השופטת פלאוט) אישור על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון"), לסעיפים 2, 4, 5, 6 להסכם הממון, כאשר תוקף האישור מיום הנישואין, וכן ניתן תוקף של פסק דין לסעיפים 3, 4, 5, 7, 9, 10, 11 להסכם הממון.
3. ביום ... הגישה המערערת את התביעה המקורית בתמ"ש 35762/02, תביעה כנגד המשיב בה ביקשה לבטל את אישור בית המשפט של הסכם הממון, לבטל את הסכם הממון ולהחיל את חזקת השיתוף על מסגרת היחסים הרכושיים שביניהם קודם לנישואין ואת איזון המשאבים מיום הנישואין, והכל באופן בו תזכה המערערת בעין או לחילופין בשווי, של מחצית מרכוש המשיב.
4. כתב התביעה נפתח בכך שנאמר בו שהמשיב הינו אחד מעשירי העולם ואחד מהאנשים העשירים .... והונו נאמד ..... שקלים כשאת החלק המכריע של הונו עשה המשיב ב-9 השנים האחרונות שהיה ביחד עם המערערת, בתחילה כידועים בציבור (בשנים ....) ואח"כ כבני זוג נשואים.
5. בקצירת האומר טענה המערערת בכתב התביעה המקורי כי הסכם הממון אינו תקף, בטל מעיקרו או שיש לבטלו וזאת בעיקר מהטעמים כי למרות הנאמר בהסכם הממון על הפרדת רכוש מוחלטת בין הצדדים, הם לא נהגו בפועל בדרך זו, אלא הסכימו לנהוג בדרך של שיתוף ברכוש וכך פעלו.
כן נטען כי אישור הסכם הממון ע"י בית המשפט לענייני משפחה ואישור חלקים ממנו בפסק דין, הושג תוך הטעיה ומרמה חמורים ביותר של בית המשפט ע"י המשיב, שהסתיר עובדות מבית המשפט והצהיר בהסכם הממון אמירות שקריות (כמו שהצדדים בתחילת מערכת יחסיהם ואין להם רכוש משותף בעוד הם היו ידועים בציבור כשלוש וחצי שנים והיה להם רכוש משותף בסכומי עתק) וכן נטען כי המשיב, בדרכי מרמה, בחוסר תום לב ובערמה הטעה את המערערת להאמין כי אין לה כל זכויות קיימות ולפיכך אינה מוותרת בהסכם הממון על דבר, אלא רק זוכה ממנו.
כן נטען שיש לבטל את הסכם הממון גם מחמת טעות, הטעיה, חוסר תום לב במו"מ, מרמה ועושק.
6. בכתב ההגנה לתביעה זו נטען ע"י המשיב שמדובר בתביעת סרק, מופרכת טורדנית וקנטרנית שנבדתה ע"י המערערת בניסיון לסחוט מהמשיב כספים נוספים שכלל אינם מגיעים לה, לאחר שקיבלה את מלוא הסכומים המגיעים לה על פי הסכם הממון, שנחתם כדין ע"י הצדדים ואושר ע"י בית המשפט והוא תקף ומחייב.
כן נטען כי המערערת קיבלה את מלוא הסכומים המגיעים לה על פי הסכם הממון המסתכמים במיליוני ש"ח ובנוסף קיבלה סכומי עתק של עשרות מיליוני ש"ח שכלל לא היו מגיעים לה והוענקו לה על ידי המשיב על תנאי ועל יסוד מצגי שווא כוזבים שהציגה המערערת בפניו, תוך הטעייתו והולכתו שולל.
7. כן נטען בכתב ההגנה כי עקב חששו של המשיב שהמערערת מעוניינת בקשר איתו בשל כספו, ועל מנת להפיס את דעתו בעניין זה, הבהירה המערערת למשיב, עוד מראשית יחסיהם, כי היא מסכימה להחיל על יחסיהם משטר של הפרדה רכושית מוחלטת ואף תהיה מוכנה לחתום על הסכם ממון שיסדיר ויעגן את עקרון הפרדת הרכוש המוחלטת בין הצדדים, עקרון שהיה מוסכם עליה.
עקרון זה אף מומש, בעת שלאחר שהמשיב התגרש מאשתו הקודמת, נערכו טיוטות ראשונות של הסכם ממון, וזאת לאחר מו"מ ארוך של כחצי שנה שבמהלכה נפגשה המערערת והתייעצה עם אנשי מקצוע שונים ובהם עורכי דין ולאחר שהמערערת קיבלה יעוץ משפטי וייצוג עצמאי ונפרד מאת עו"ד מנדלסון, עד שנחתם ואושר הסכם הממון בהסכמה חופשית ובהבנה מלאה ובלא כל הטעיות.
הסכם הממון אף קויים והוא שריר ותקף, כאשר הצדדים התנהגו לפיו והמערערת קיבלה מהמשיב עשרות מליוני ש"ח, ברם היא לא יודעת שובע, חומדת בכספי המשיב ולא בוחלת באמצעים על מנת להשיגו ופנתה לפרקליטים חדשים (עוה"ד שגב) על מנת ליצור יש מאין עילות תביעה חסרות יסוד וחסרות שחר.
לטענת המשיב, תביעת המערערת לא הייתה באה לעולם אלמלא הטענה שבתחילת כתב התביעה המקורי, לפיה המשיב הינו אחד מעשירי העולם ומהאנשים העשירים ביותר בישראל ובטענה זו מתמצית עילת התביעה מטעמה.
8. כן הגיש המשיב תביעה שכנגד על סך כ- 27.5 מיליון ש"ח בגין הסכומים העודפים ששילם למערערת מעבר לסכומים שלהם הייתה זכאית במקרה של פרידה על פי הסכם הממון, כשסכומים אלו שולמו לטענתו על תנאי שהמערערת לא תדרוש ממנו זכויות וכספים נוספים במקרה של פרידה סופית ביניהם.
9. ביום 1/6/10, לפני תחילת ההוכחות בתיק, שהיו קבועות ליום 3/6/10 בפני כבוד השופטת סיון, הגישה המערערת בקשה בכתב לבית המשפט לענייני משפחה לקבוע כי עילה נטענת של המערערת בדבר חוסר סמכות בית המשפט ליתן את פסק הדין המאשר את הסכם הממון מיום 7/8/02, הינה עילה העולה מהעובדות המפורטות בכתב התביעה המקורי ומבלי שיהיה צורך לבקש את תיקונו של כתב התביעה, וכי עילה זו של חוסר הסמכות, הינה חלק מהעילות שיידונו במסגרת התביעה לביטול פסק הדין שאישר את הסכם הממון וביטולו ו/או תוקפו של הסכם הממון.
לחילופי חילופין התבקש להוסיף את סעיף 150 לתביעה המקורית שבו ייאמר שעקב זאת שהצדדים לא היו נשואים ביום 7/8/02, יש לקבוע כי לבית המשפט הנכבד לא הייתה הסמכות ליתן אישור להסכם הממון וכי פסה"ד שאישר את ההסכם בטל ומבוטל ויש לבטלו מכוח הוראות הדין וכן כמצוות ההלכה שנקבעה בע"א 640/82 חנן כהן נ' היועמ"ש, פ"ד לט (1) 673 (להלן: "פס"ד כהן"), פסה"ד אליו נחשפה המערערת לראשונה במסגרת ההכנות לדיון בבית המשפט וממנו למדה, לטענתה, על טענת היעדר הסמכות.
10. המשיב התנגד לבקשה זו וטען שמדובר בהוספת עילה חדשה ובטענה (טענת המערערת שלבית המשפט לענייני משפחה לא היית סמכות לאשר את הסכם הממון מאחר והצדדים, במועד זה ...., לא היו בעלי כוונה להינשא), הכוללת יסודות עובדתיים החייבים פירוט בכתב התביעה והייתה חייבת להיטען מפורשות בכתב התביעה ולא נטענה, כאשר אין מקום להתיר למערערת לתקן את כתב תביעתה על דרך הוספת טענה בדבר חוסר סמכות, טענה המועלית בשלב מאוחר של הדיון, לאחר שהסתיימו הליכי קדם המשפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית והצדדים מצויים בעיצומו של הליך הוכחות.